היום העשרים ושניים - אי הציפורים
בבוקר מוקדם היו ספקות אם המעבורת תפליג בשל תנאי מזג אוויר / ים מסופקים. הפלגנו ועגנו באי. איזה ציפורים ואיזה נעליים, גשם וגשם כזה שלא איפשר לראות אפילו את הטיפות שעל עדשות המשקפיים. אבל Leica ראתה ש:
באי הזה שמספר תושביו 450 יש גלב (אחד, לפחות). לו לנו היה אי ובו כמספר הזה תושבים היה לנו בעדיפות ראשונה עורך-דין (אחד, לפחות) ורב (שניים! לפחות). אגב הרבנות ראיתי שער טורי עשוי בטון ונכנסתי לשביל שבקצהו המבנה המצולם עם הגג האדום שטוף הגשם. לא התקרבתי מידי, שמא אתאכזב שוב מארכיטקטורה מתעתעת.
הדלות והעזובה והעוני ניכרים במקום הנידח הזה אבל גם ליד פחון עלוב יש גינה מטופחת והרכב הצמוד - אופניים - צבועים בטעם ויש אופניים ורודים. מה זו: שמחת עניים? שמחת הדלות? אולי; ואולי זה בגלל ש'כך היאוש נעשה יותר נוח' כמאמר לונדון ( ירון, לא ג'ק).
No comments:
Post a Comment